אולג שלי, מאת לילי גינצר, 19.6.2024, מתוך המיזם החברתי "רגע לסיפור"; 291 מילים = כ- 3 דקות
אולג שלי בחור גדול וגם גנדרן. המונית שלו מצוחצחת כמוהו וגם מרווחת - ומקושטת כמו לחתונה. היא תמיד נקייה וריחנית, כלבלב מנענע את הראש מהדשבורד ואולג שלי לבוש טיפ-טופ, תמיד בחולצה לבנה עם חפתים מוזהבים ועם מכנסים מחוייטים. הנעליים שלו בדרך כלל בצבע חום בהיר כמו שיש לערסים מהסרטים אבל אני מכירה אותו - הוא ילד טוב. בכל פעם שאני עושה כביסה הוא מביא מהחדר שלו גם את החולצות הלבנות ואת הפולו מהבארים וגם את שאר הבגדים. בינינו, הוא ילד גדול, בן חמישים; אולי קצת יותר. בעזרת השם ימצא אישה טובה, יקים משפחה, יביא לי שְׁוִילִישְׁוִוילֶבִּי, נכדים. בינתיים הוא אצל אמא, אצלי, כמו כל גיאורגי טוב. לפני כמה ימים הוא מסר לי ערימה של בגדים לכביסה. סליחה, אמא - הוא אמר - חולצה אחת ממש מלוכלכת. החלפתי גלגל והיה בוץ.
באמת, היא היתה כל-כך מלוכלכת, שפחדתי להכניס עם שאר הבגדים לכביסה אחת אז השארתי אותה בינתיים על הרצפה. טעות, שֶׁצְדוֹמָה. בישלתי בשר כבש וממולאים במטבח, אז היא היתה שם כמה שעות. בינתיים הוא חזר מהמונית, ראה משהו לא מזוהה על הרצפה וישר חשב שזאת אשפה. לקח עוד כמה דברים, שם בשקית וירד עם הכל למטה, לחדר הזבל. כשאמרתי לו שזאת היתה החולצה שלו הוא תפס את הראש, ירד שוב וחיפש את שקית הניילון בפח הגדול. אבל העירייה היתה יעילה וכבר רוקנה את הפחים. היא לא היתה שם. כשעלה יצאה לו אש מהאוזניים. כל-כך לחוץ הוא היה.
אוליצ'קה, ביקשתי לרצות אותו והרגשתי לא טוב עם זה, זאת רק חולצה, ביצ'י, לא נורא. אלוהים רצה שאקנה לך חדשה, מחר. יאללה, הלכנו לאכול. הכנתי לך כבש שאתה אוהב, בוא.
אולג השפיל אלי מבט מבוייש. הוא בחור ענקי ואני קטנה. זה מבוריס, עליו השלום.
יאללה, אמא, הלכנו.
הוא מדבר כמו אני, הילד שלי.