אֲנַחְנוּ אוֹהֲבִים אֶתְכֶם עַד כְּדֵי כָּךְ, אָמַר הַמֵּפִיק, שֶׁאֶת פְּסַנְתֵּר הַכָּנָף הֵבֵאנוּ לְכָאן עָטוּף כְּמוֹ תִּינוֹק, בְּמַשָּׂאִית מְרֻפֶּדֶת.
מְחִיאוֹת כַּפַּיִם וְגִרְגּוּר שֶׁל שְׂבִיעוּת רָצוֹן נִשְׁמְעוּ בַּקָּהָל, גַּם אֲנִי מָחָאתִי כַּף וּבִקַּשְׁתִּי לְגַרְגֵּר - וְכִי לֹא הָיִיתִי שְׂבַע רָצוֹן? - אַךְ מִגְּרוֹנִי נֶחְלְצָה חֲרִיקַת מִלִּים, שֶׁאֶפְשָׁר הָיָה לְפָרְשָׁהּ בְּטָעוּת כִּקְרִיאַת תִּגָּר: אֵיךְ, שָׁאַלְתִּי, הַמַּשָּׂאִית פָּנְתָה שְׂמֹאלָה לַמָּלוֹן כַּאֲשֶׁר אֵין פְּנִיָּה כָּזֹאת? כָּךְ הֶעָרָתִי (יַעַן-כִּי אָסוּר לִפְנוֹת, יֵשׁ לְהַמְשִׁיךְ בַּכְּבִישׁ הָרָאשִׁי עוֹד כִּבְרַת דֶּרֶךְ, לַעֲשׂוֹת פַּרְסָה בַּכִּכָּר וְכַעֲבֹר קִילוֹמֶטֶר אוֹ שְׁנַיִם לִסְטוֹת יָמִינָה בְּחַדּוּת לְכִוּוּן הַמָּלוֹן. אוֹ מֵרֹאשׁ לִפְנוֹת שְׂמֹאלָה בְּנִגּוּד לְהַנְחָיוֹת הַתְּנוּעָה). מִיָּד לִכְשֶׁנִּתְמַלְּטָה הַקְּרִיאָה מִגְּרוֹנִי הִתְחָרַטְתִּי; זֹאת הָיְתָה הַתְרָסָה מְיֻתֶּרֶת. בֶּאֱמֶת הִתְכַּוַּנְתִּי רַק לְהַדְגִּים שְׁנִינוּת, לֹא לִמְתֹּחַ בִּקֹּרֶת.
לְהַפְתָּעָתִי שָׁמַעְתִּי אהממממ שֶׁל הַסְכָּמָה מִיְּמִינִי. וְאָז, בִּמְקוֹם לְהִצְטַמְצֵם בִּמְקוֹמִי בִּמְבוּכָה מָצָאתִי עַצְמִי תּוֹהֶה אוּלַי בְּכָל זֹאת הָיָה טַעַם בַּהֶעָרָה. הֵצַצְתִּי בַּמֵּגִיב. כְּרֵסוֹ הָעֲנָקִית הָיְתָה מֻנַּחַת עַל מַדָּף שֶׁל הֲלִיכוֹן בְּצֶבַע כָּחֹל. לְצִדָּהּ נִשְׁעַן עַל אוֹתוֹ הַמַּדָּף מַרְפֵּק שָׁחוּם עִם כִּתְמֵי פְּסוֹרְיָאזִיס. רָאִיתִי גַּם גֵּו שָׁחוּחַ עַל רֶקַע הַמִּתְאָר הַמָּתוּחַ שֶׁל מִשְׁעֶנֶת הַמּוֹשָׁב. פָּנִים מְלֵאוֹת נִשְׁעֲנוּ עַל כַּף הַיָּד הַיְּמָנִית, שֶׁמַּרְפֵּקָהּ עַל הַהֲלִיכוֹן.
אַחַר-כָּךְ עָלוּ לַבָּמָה פְּסַנְתְּרָנִית חִנָּנִית וְחַזָּן. כָּמוֹנִי גַּם הַמֵּגִיב אָהַב אֶת צֶמֶד הָאָמָּנִים, שָׁר אִתָּם וְנִעְנֵעַ רֹאשׁוֹ בְּהִתְלַהֲבוּת. אָז הִבְחַנְתִּי כִּי רֹק נִקְרַשׁ בִּקְצוֹת שְׂפָתָיו. עַל פִּיו הִשְׁקִיף חֹטֶם אַדִּיר, שֶׁמַּחְלְפוֹת שֵׂעָר גָּלְשׁוּ מִמֶּנּוּ. הָאַף הֲבֻלְבּוּסֵי הִשְׁתַּפֵּל בְּמִדָּה כָּזֹאת, שֶׁלֹּא יָכֹלְתִּי לוֹמַר שֶׁהוּא מַשְׁקִיף עַל הַפֶּה מִלְּמַעְלָה אֶלָּא מִמּוּלוֹ. לְנֹכַח נִלְעָגוּת הַמַּרְאֶה, עֵרֶךְ הַמֵּגִיב קָרַס; הֲלִיכוֹן, בֶּטֶן עֲנָקִית, שִׂמְחַת חַיִּים קוֹלָנִית עִם רֹק. לֹא נֻסְחַת הָעִידוּד הָרְצוּיָה לִי. אֵיךְ חוֹמֶקֶת לָהּ תְּהִלָּתִי הַקְּצַרְצָרָה.
הַפְּסַנְתְּרָנִית וְהַזֶּמֶר הִפְלִיאוּ בְּפִרְקֵי הַחַזָּנוּת. אֲבָל אֲנִי הָיִיתִי עָסוּק בְּהִרְהוּרִים עַל הַצְלָחָה וּקְרִיסָה. בֵּין פֶּרֶק לְמִשְׁנֵהוּ הַחַזָּן הַמְּפֻרְסָם סִפֵּר עַל דַּרְכּוֹ מֵחֲשָׁאִיּוּת עִירוֹ הַקְּטַנָּה אֶל הַזַּרְקוֹרִים שֶׁל לֵב הַצִּבּוּר. אַגַּב כָּךְ הוּא צִטֵּט מִמִּשְׁנָתוֹ שֶׁל פִילוֹסוֹף יְהוּדִי נוֹדָע מִגֶּרְמַנְיָה. וְאָז, הַמֵּגִיב שֶׁלִּימִינִי, עִם הַכֶּרֶס עַל הַהֲלִיכוֹן וּגְבִישֵׁי הָרֹק, אָמַר בְּשֶׁקֶט - כְּאִלּוּ לְעַצְמוֹ, אֲבָל שָׁמַעְתִּי: אַתָּה צוֹדֵק. בְּעַמּוּד 32 בַּסֵּפֶר "עַל תְּבוּנָה וֶאֱמוּנָה" הוּא כָּתַב בְּדִיּוּק אֶת זֶה.
סְלִיחָה, אִם אֵינֶנִּי יָכוֹל לְהִתְנַשֵּׂא עַל רוֹק וְעַל כֶּרֶס - אָנָה אֲנִי בָא?
